בת שלמה,מושבה ותיקה וקטנה (נוסדה ב-1889) של רחוב אחד ושבעה בתים מכל צד. על אם הדרך בין פרדיס ליקנעם, מימין לכביש (מול בת שלמה החדשה) נמצא מקום בו הזמן עמד מלכת. הרחוב בו פסע הברון רוטשילד- “הנדיב הידוע”, כשבא לבקר את איכרי חסותו החרוצים לפני יותר ממאה שנים. בת שלמה הותיקה- אותם בתי אב יפים עם רעפי מרסיי האדומים ועם חצר המשק בירכתיהם ועם אותם עצי התות השעמי. משי לא יצא מהם, אך יין טוב כן יצא מן היקב שהוקם בזכרון ב-1891. בשנת 1889, נוסדו שתי מושבות בנות לזכרון יעקוב- מאיר שפיה ובת שלמה. “אמנם ניכר הבדל בין הבנות ובין האם. הבנות עבדו יותר, חייהן היו פשוטים יותר והמרכז “הצרפתי” השפיע פחות… ובין חורשות היער מצו גם חיות טורפות מעון להן. ובין ההרים, כפרי ערבים, אר לא מעטים מביניהם ארבו לדמים כחיות היער ויהיו סובבים לילה בדרכים ומשחרים לטרף… ויושבי הבנות היו נזהרים מלכת עם חשכה אל המושבה. מגודלים בסביבה כזאת, הסתגלו בני המושבה אל תנאי המקום וילמדו את ילדיהם קשת, וידעו “להשיב” מלחמה לשואפי דמים ולתת מוראם וחיתתם על בני הכפרים ההרריים, לבל ייהנו ל”צחק” בעברים…” (מתוך פרקים בתולדות הישוב מאת משה סמילנסקי, 1939). הבית הרביעי מימין- ביתו של שמעון שוורצמן ז”ל ובנו זיו- דור שלישי בארץ, הוא הבית היחיד במושבה הציורית שהחיים כמשק חקלאי מתנהלים בו כמו פעם. החצר של שוורצמן אינה מאמינה בקדמה ובחידושים. התרנגולות המנומרות מטילות את ביציהן בכל פינה חבויה. זיו שוורצמן, בנו של שמעון ז”ל, ממשיך את פועלו של אביו ומגבן את גבינותיו הטעימות בשיטות הטובות של פעם.

 

 

סבא זליג, שאביו עלה לזאמארין (היא ראשיתה של זכרון יעקוב) ב-1882 וממנה לבת שלמה ב-1889, היה מוכתאר המושבה 40 שנה וחלב את פרותיו במו ידיו. ואם כמוהו גם בנו שמעון, אז מה פתאום שנכד יכניס לחצר איזה מין “קקמייקה” חשמלית לחליבת הפרות וישנה את סדרי בראשית?… שהרי אין כמו חליבה ידנית לעטין הפרה וכאיכות החליבה- כן איכות הגבינה! המושבה הקסומה הוכרזה אתר שימור לאומי והרבה בזכות השוורצמנים, מרתה ושמעון ז”ל, בראשם שלחמו תקופה ארוכה וקשה בעד השימור נגד כל בניה האחרים של המושבה. בבית בן מאה השנים חיים גם היום כמו פעם (עם קצת שכלולים הכרחיים).

בחדר האורחים מוזיאון זוטא עשיר בפריטי ריהוט נדירים מימים עברו. תצלומים משפחתיים ומהווי התקופה, מסמכים ותעודות מתקופת ייסוד המושבה (1889), מהתקופה התורכית ומימי המנדט הבריטי. עשרות כלי עבודה וכלי בית שהיו בשימוש באותם ימים כמו הסמובר היפה בן מאתיים השנים, הסיפון הדו קומתי, מחבצות יד לייצור חמאה, קלשוני עץ, נפות, מתקני קלייה לקפה, הפרימוס הישן והטוב רהוט עתיקים שהביאה הסבתא כנדוניה לחתנה זליג… להתארח אצל השוורצמנים, זו חוויה מרתקת ומהנה. לצד סיפורי התקופה נטעם ממבחר הגבינות הנהדרות עם פיתות חמות ומתובלות בשמן זית טהור ועם זיתים- הכול מעשה בית ידני ואיכותי. נקנח בקפה תורכי אמיתי ונוכל לקחת הביתה מכל טוב התוצרת שבמקום כולל תבלינים מיוחדים, ירקות כבושים ואפילו יין טוב מעשה הבית.